אחת השאלות שאני נשאלת לא מעט היא האם כל תלונה על עבירת מין שאינה מסתיימת בכתב אישום היא בהכרח "תלונת שווא". התשובה היא  – ממש לא. לא כל תיק שנסגר

שיחת טלפון מבית הספר, מהורה אחר או מהמשטרה יכולה להכניס משפחה שלמה למצב שלא התכוננה אליו. פתאום נטען שהילד העביר תמונה, פרסם הודעה פוגענית בקבוצה, איים על ילד אחר או

אדם המקבל הודעה על סגירת תיק החקירה שנוהל נגדו חווה, מטבע הדברים, תחושת הקלה משמעותית. לאחר תקופה ארוכה של חוסר ודאות, מתח ולעיתים אף פגיעה בשמו הטוב, נדמה כי ההליך

זו שאלה שעולה לא פעם אצל אנשים שמוזמנים לחקירה. לפעמים היא נשאלת מתוך פחד או בלבול, ולפעמים מתוך מחשבה שאם אדם יצליח להרחיק את עצמו מהאירוע, החקירה תסתיים מהר יותר

אדם שמזומן לחקירה לא בהכרח יודע למה לצפות. הוא לא יודע איזה מידע כבר נמצא בידי החוקרים, מה בדיוק מייחסים לו, אילו שאלות ישאלו אותו, ואיך כדאי לענות עליהן. מנגד,

חקירה במשטרה היא לא שיחה רגילה. גם אם החוקר מדבר בנימוס, גם אם השאלות נשמעות פשוטות, וגם אם אתם בטוחים שאין לכם מה להסתיר. חקירה היא סיטואציה משפטית שיש לה

גברים נורמטיביים רבים נופלים קורבן לתרגילי עוקץ מתוחכמים באפליקציות מסרים, שמובילים במהירות לסחיטה ואיומים בהרס המוניטין והמשפחה. הכתבה מסבירה מדוע כניעה ותשלום לסחטנים היא הטעות הקריטית ביותר שתוכלו לעשות, ומפרטת את הצעדים המשפטיים והדיסקרטיים שיעזרו לכם לעצור את האיומים ולצאת מהמשבר.

זימון לחקירה במשטרה הוא אירוע מלחיץ ובעל משמעות, במיוחד עבור אדם נורמטיבי לחלוטין שמעולם לא הסתבך בפלילים. אחת הטעויות הנפוצות במצב כזה היא לחשוב שאם "אין לי מה להסתיר", אין

התמודדות עם כתב אישום פלילי היא אירוע מורכב ורב-משמעות. אחד הכלים המרכזיים והחשובים ביותר העומדים לרשות הנאשם ועורך דינו כדי להתגונן מפני ההאשמות הוא זכות העיון בחומר החקירה. זכות זו

ההליך הפלילי יכול להיות מורכב ומטלטל, במיוחד עבור מי שחווה את הפגיעה על בשרו. במשך שנים, נפגעי עבירה נתפסו כעדים בלבד, אך כיום, החוק והנחיות פרקליט המדינה מציבים אותם במקום