התמודדות עם כתב אישום פלילי היא אירוע מורכב ורב-משמעות. אחד הכלים המרכזיים והחשובים ביותר העומדים לרשות הנאשם ועורך דינו כדי להתגונן מפני ההאשמות הוא זכות העיון בחומר החקירה. זכות זו מאפשרת להגנה להכיר את "קלפי התביעה" ולתכנן אסטרטגיה משפטית מנצחת.
מתי קמה זכות העיון ומה היא כוללת? על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ברגע שהוגש נגד אדם כתב אישום בעבירה מסוג פשע או עוון, קמה לו ולסנגורו הזכות לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה, וכן לקבל את רשימת כל החומר שנאסף על ידי הרשות החוקרת. בניגוד לשלב החקירה שבו החשוד נמצא באפלה ואינו חשוף לראיות נגדו, לאחר הגשת כתב האישום המדינה מחויבת "לשחק בקלפים פתוחים". בעוד שהתביעה חייבת לחשוף את ראיותיה, הנאשם אינו מחויב לחשוף את ראיות ההגנה שלו בתחילת המשפט, אלא רק בשלב פרשת ההגנה.
מה נחשב ל"חומר חקירה"? הפסיקה בישראל העניקה למונח זה פרשנות רחבה מאוד, המבוססת על מבחן הרלוונטיות. חומר חקירה מוגדר ככל ראיה שעשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, בין אם היא תומכת בגרסת התביעה ובין אם היא עשויה לסייע להגנת הנאשם ולעמוד בסתירה לגרסת התביעה. המשמעות היא שדי בכך שהסנגור יצביע על אפשרות שהחומר רלוונטי להגנה, כדי שבית המשפט יורה למסור אותו. גם מידע המוגדר על ידי המשטרה כ"חומר מודיעיני" ייחשב לחומר חקירה אם הוא רלוונטי לאישומים נגד הנאשם.
מדוע זכות זו קריטית להגנתכם? זכות העיון נתפסת בפסיקה כזכות יסוד הנובעת מהזכות החוקתית להליך הוגן. מטרתה העיקרית היא לאפשר לנאשם להכין את הגנתו כראוי ולצמצם את פערי הכוחות המובנים והאינהרנטיים הקיימים בין התביעה (המצוידת בסמכויות שלטוניות ומשאבים) לבין האזרח העומד לדין.
האם ישנם חריגים לזכות העיון? אף שזכות העיון רחבה, היא אינה מוחלטת ויש לה סייגים:
- תעודות חיסיון (סעיף 78): חומר שגילויו אסור על פי דין, או ששר מוסמך הוציא לגביו תעודת חיסיון (למשל מטעמי ביטחון המדינה או טובת הציבור), לא יועבר לידי ההגנה, אלא אם בית המשפט יורה על הסרת החיסיון בטענה שהחומר חיוני להגנת הנאשם.
- תרשומות פנימיות: דו"חות פנימיים ותרשומות שערכו חוקרים או פרקליטים לצורך גיבוש עמדתם (כל עוד לא מדובר בפרטים עובדתיים מהותיים חדשים) אינם מהווים חומר חקירה.
- הגבלת זכות ההעתקה מכח ההגנה על פרטיות: לעיתים, כאשר העתקת חומר החקירה עלולה לפגוע קשות בזכות לפרטיות (לדוגמה: צילומים אינטימיים בעבירות מין או מסמכים של קטינים), בית המשפט או התביעה יאפשרו לסנגור ולנאשם לעיין בחומר במשרדי הפרקליטות בלבד, ללא אפשרות צילום והעתקה.
- חומר שאינו בידי המשטרה: אם חומר רלוונטי נמצא בידי צד שלישי (כמו מוסד רווחה או גורם רפואי), יש לבקש את גילויו באמצעות הליך נפרד לפי סעיף 108 לחסד"פ, שם בית המשפט מאזן בין הגנת הנאשם לבין פרטיות הצד השלישי.
מה עושים כשהתביעה מסרבת למסור חומר חקירה? במקרה שהתביעה מסרבת למסור חומר שהסנגור סבור שהוא חיוני, ניתן להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה לבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום. הבקשה נידונה בפני שופט יחיד, ובפרקטיקה נהוג להפנותה לשופט שאינו דן בתיק העיקרי, כדי למנוע מצב שבו השופט הראשי ייחשף לראיות טרם שלב ההוכחות.
הסנקציה על אי-העברת חומר חקירה מצד התביעה עשויה להיות דרמטית: אם לא ניתנה לסנגוריה הזדמנות סבירה לעיין בראיה, התביעה לא תוכל להגישה. במקרים קיצוניים שבהם המדינה הסתירה חומר חקירה חיוני ובכך קיפחה את הגנת הנאשם, בידי בית המשפט הסמכות לבטל את האישום, לפסול ראיות, ובמקרים של עיוות דין ממשי – אף להורות על זיכוי מלא של הנאשם.
בעבודתי, אני מאמינה שהגנה טובה מתחילה בבדיקה קפדנית ויסודית של כל מסמך, בדל ראיה ותזכיר המצויים בתיק המשטרה. אני נאבקת משפטית כדי לחשוף כל פרט "אפור" שהתביעה מנסה שלא למסור, מתוך ידיעה שבמקרים רבים, הזיכוי מסתתר דווקא באותו חומר חקירה שהמדינה השאירה בחוץ, ולעיתים, כפי שידוע, "אלוהים נמצא בפרטים".