אחת השאלות שאני נשאלת לא מעט היא האם כל תלונה על עבירת מין שאינה מסתיימת בכתב אישום היא בהכרח "תלונת שווא".
התשובה היא – ממש לא.
לא כל תיק שנסגר מלמד שהתלונה הייתה כוזבת, ולא כל חשוד שמכחיש את המיוחס לו הוא קורבן לעלילה. במקרים רבים מדובר במחלוקת עובדתית מורכבת: מחלוקת על עצם האירוע, על שאלת ההסכמה, על מה שנאמר, על מה שכל אחד מהצדדים הבין בזמן אמת, או על האופן שבו כל אחד מהם חווה את אותה סיטואציה – ובעיקר – על מה שאפשר להוכיח מעבר לכל ספק, כנדרש במשפט הפלילי.
כידוע, גם אם מדובר בגרסת אמת, לא תמיד ניתן להוכיחה ברמה הנדרשת לצורך הרשעה.
דווקא משום כך, הדרך שבה מתנהלים כבר מהרגע הראשון היא קריטית.
מהי בכלל תלונת שווא?
המונח "תלונת שווא" אינו מושג תקשורתי אלא מושג משפטי, המוסדר בסעיף 243 לחוק העונשין:
"ידיעות כוזבות:
המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע – מאסר חמש שנים: ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה אם לאו".
כדי לייחס לאדם מסירת ידיעה כוזבת, אין די בכך שהתלונה לא הוכחה או שהתיק נסגר. יש להראות כי נמסרה לרשויות אכיפת החוק ידיעה כוזבת ביודעין, מתוך מודעות לכך שאינה אמת.
ההבחנה בין תלונת שווא לבין תיק שלא הבשיל לכתב אישום, או בין גרסה שהתבררה כלא מדויקת לבין עלילה מכוונת – היא הבחנה משפטית מורכבת, המחייבת בחינה זהירה של מכלול הראיות.
מה לא לעשות לאחר שנודע לכם על התלונה, גם אם אתם משוכנעים שהיא כוזבת?
כאן טמונים הקשיים הגדולים ביותר. על אף הרצון להוכיח מיד שמדובר בתלונה כוזבת –
אל תנסו ליצור קשר עם המתלוננת.
אל תבקשו "לסגור את העניין".
אל תשלחו חברים או בני משפחה לדבר איתה.
וגם אם אתם בטוחים שנעשה לכם עוול – אל תנסו לשכנע אותה לחזור בה.
פעולות כאלה עלולות להתפרש כניסיון להשפיע על עדה או לשבש את החקירה, גם אם כוונתכם הייתה אחרת.
באותה מידה, אל תמחקו הודעות, תמונות, הקלטות או מידע מהטלפון הנייד. פעמים רבות דווקא פרט שנראה חסר חשיבות בתחילת הדרך הופך לראיה משמעותית בהמשך.
אילו ראיות כדאי לשמור?
ככלל, שמרו הכול.
התכתבויות. הודעות קוליות. תמונות. נתוני מיקום. קבלות. רישומי נסיעות. שמות של אנשים שראו אתכם לפני האירוע או אחריו.
אני ממליצה גם לרשום לעצמכם, סמוך ככל האפשר לאירוע, ציר זמן מפורט. הזיכרון האנושי דוהה במהירות, ולעיתים פרטים קטנים שנכתבים בזמן אמת מקבלים חשיבות רבה חודשים לאחר מכן.
החקירה הראשונה – נקודת האל־חזור
מעטים מבינים עד כמה החקירה הראשונה עשויה להשפיע על המשך ההליך.
זו אינה רק בדיקה של תוכן הגרסה.
החוקרים בוחנים גם את העקביות, את ההיגיון הפנימי, את ההתאמה לראיות שכבר נאספו ואת האופן שבו החשוד מתמודד עם שאלות מורכבות.
לא אחת אני פוגשת אנשים נורמטיביים לחלוטין, שביקשו "רק להסביר", דיברו ללא הכנה מוקדמת, והעמידו את עצמם במצב שהיה ניתן למנוע.
לכן, ייעוץ משפטי לפני החקירה אינו ניסיון "לתאם גרסה". הוא נועד להבטיח שהגרסה שתימסר תהיה מדויקת, מלאה ונאמנה לעובדות – וגם – שתוכיח את הטענה כי מדובר בעלילת שווא וגרסה כוזבת, וכי יש לסגור את התיק מחוסר אשמה.
ומה אם התיק נסגר?
גם כאן חשוב להבחין בין המצבים השונים.
תיק שנסגר מחוסר ראיות אינו זהה לתיק שנסגר בהיעדר אשמה.
סגירת התיק אינה מהווה, כשלעצמה, קביעה שהתלונה הייתה שקרית, אולם ברור כי סגירת תיק בעילה שאינה "חוסר אשמה" תקשה בהמשך על הגשת תביעה אזרחית לפיצוי בגין התלונה השקרית.
האם נכון להגיש תלונה נגדית?
לא תמיד.
במקרים מסוימים קיימת תשתית ראייתית המצדיקה בחינה של עבירות כגון מסירת ידיעה כוזבת, איומים או סחיטה.
במקרים אחרים, הגשת תלונה נגדית בשלב מוקדם עלולה להיות מהלך שגוי מבחינה אסטרטגית ואף לחשוף את קו ההגנה מוקדם מדי.
זו החלטה שצריכה להתקבל לאחר בחינה מקצועית של חומר הראיות – ולא מתוך כעס או רצון "להחזיר".
בניית ההגנה מתחילה הרבה לפני בית המשפט
ברוב תיקי עבירות המין, התוצאה אינה מוכרעת רק בבית המשפט.
היא מתחילה כבר בחקירה הראשונה.
היא מושפעת מהאופן שבו נשמרות הראיות, מהטעויות שנמנעות בתחילת הדרך, ומהאסטרטגיה המשפטית שנבנית כבר בימים הראשונים.
כעורכת דין העוסקת במשפט הפלילי זה למעלה מ־25 שנה, אני יודעת שלא קיימים שני תיקים זהים. כל מקרה מחייב בחינה קפדנית של הראיות, של נסיבות האירוע ושל המשמעות המשפטית של כל פרט.
אם הוגשה נגדכם תלונה בעבירת מין, אל תפעלו מתוך לחץ או מתוך תחושת דחיפות. פעמים רבות, דווקא ההחלטות שמתקבלות ביממה הראשונה הן אלו שמעצבות את גורלו של התיק כולו.
כשמדובר במחלוקת עובדתית בעבירת מין, האופן שבו מוצגת הגרסה הוא קריטי. מידע נוסף על ייצוג בעבירות מין.